<h1>סמ"ק מצוריך סימן ל"ה</h1>
<h2>דף ה:</h2>
שלא יראה חמץ דכתיב (שמות י"ג) לא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאור שבעת ימים. פי' שלו אבל אם אינו שלו שהוא של הקדש או של גוי או שבטלו אינו עובר. ופי' ר"ת (דף מ"ב) דדווקא בעיניה אבל על ידי תערובת לא עבר בלאו דדווקא לענין אכילה אתרבאי תערובת ולא לענין בל יראה והוא הדין לחמץ נוקשהא), ואם עבר והשהה את חמיצו עד אחר הפסח אסור אפילו בהנאה, [אבל] על ידי תערובת אם עבר עליו הפסח מותר בהנאה לכולי עלמא ואע"ג דהשהה אותו באיסור כדפי' בהגה"ה. ואם קבל חמץ מן הגוים בפקדון וקבל אחריות עליו עובר לא קבל אחריות עליו מותר לשהותוב). ונכרי שהלוה את ישראל על חמצו אפילו הרהינו אצלו עובר ואם אמר לו קני מעכשיו אינו עובר וישראל שהלוה את הנכרי על חמצו והרהינו אצלו אינו עובר משום ר' מאיר אומרים עובר. וישראל שהפקיד ישראל אחר חמץ אצלו משמרו עד ארבע שעות מכאן ואילך מוכרו לגוים, וכל חמץ שעבר עליו הפסח אסור בהנאה ושלא עבר מותר. וחנות של ישראל ומלאי של ישראל ופועלים גוים נכנסין לשם חמץ הנמצא לשם אסור חנות של גוי ומלאי של גוי ופועלים ישראלים נכנסין לשם חמץ הנמצא שם מותר. א) ויש ר"ל דלפי זה מותר להשהותו מיהו בתוספות משמע דאינה תופסת שיטה זו [עיקר] כלל מההיא דשאור ישרף, וגם בירושלמי קאמר חד בר נש דאפקיד גרבא דכותחא גבי רב חייא בר אשי אתא לקמיה דרב אמר ליה ימכר על פי בית דין בשעת הביעור אלמא בין חמץ נוקשה בין על ידי תערובת אסור להשהותו ואפילו אינו עובר בלאו עליו על השהותו כפירוש רבינו תם מכל מקום אסור להשהותו דלמא אתי למיכל מיניה והרי יש לאו על אכילתו, וזה מתוקם לפי טעם שמפרש במשנה דבודקין משום דלא בדילי אינשי מיניה, מסמ"ק. ב) מיהו צריך לעשות מחיצה בחול המועד או קודם יום טוב דלמא אתי למיכל מיניה וביום טוב יכסנו, לס"ק. צ"ע בס"ג.
<h2>דף לא:</h2>
שלא יראה חמץ דכתיב (שמות י"ג) לא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאור שבעת ימים. פי' שלו אבל אם אינו שלו שהוא של הקדש או של גוי או שבטלו אינו עובר. ופי' ר"ת (דף מ"ב) דדווקא בעיניה אבל על ידי תערובת לא עבר בלאו דדווקא לענין אכילה אתרבאי תערובת ולא לענין בל יראה והוא הדין לחמץ נוקשהא), ואם עבר והשהה את חמיצו עד אחר הפסח אסור אפילו בהנאה, [אבל] על ידי תערובת אם עבר עליו הפסח מותר בהנאה לכולי עלמא ואע"ג דהשהה אותו באיסור כדפי' בהגה"ה. ואם קבל חמץ מן הגוים בפקדון וקבל אחריות עליו עובר לא קבל אחריות עליו מותר לשהותוב). ונכרי שהלוה את ישראל על חמצו אפילו הרהינו אצלו עובר ואם אמר לו קני מעכשיו אינו עובר וישראל שהלוה את הנכרי על חמצו והרהינו אצלו אינו עובר משום ר' מאיר אומרים עובר. וישראל שהפקיד ישראל אחר חמץ אצלו משמרו עד ארבע שעות מכאן ואילך מוכרו לגוים, וכל חמץ שעבר עליו הפסח אסור בהנאה ושלא עבר מותר. וחנות של ישראל ומלאי של ישראל ופועלים גוים נכנסין לשם חמץ הנמצא לשם אסור חנות של גוי ומלאי של גוי ופועלים ישראלים נכנסין לשם חמץ הנמצא שם מותר. א) ויש ר"ל דלפי זה מותר להשהותו מיהו בתוספות משמע דאינה תופסת שיטה זו [עיקר] כלל מההיא דשאור ישרף, וגם בירושלמי קאמר חד בר נש דאפקיד גרבא דכותחא גבי רב חייא בר אשי אתא לקמיה דרב אמר ליה ימכר על פי בית דין בשעת הביעור אלמא בין חמץ נוקשה בין על ידי תערובת אסור להשהותו ואפילו אינו עובר בלאו עליו על השהותו כפירוש רבינו תם מכל מקום אסור להשהותו דלמא אתי למיכל מיניה והרי יש לאו על אכילתו, וזה מתוקם לפי טעם שמפרש במשנה דבודקין משום דלא בדילי אינשי מיניה, מסמ"ק. ב) מיהו צריך לעשות מחיצה בחול המועד או קודם יום טוב דלמא אתי למיכל מיניה וביום טוב יכסנו, לס"ק. צ"ע בס"ג.
<h2>דף מב.</h2>
שלא יראה חמץ דכתיב (שמות י"ג) לא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאור שבעת ימים. פי' שלו אבל אם אינו שלו שהוא של הקדש או של גוי או שבטלו אינו עובר. ופי' ר"ת (דף מ"ב) דדווקא בעיניה אבל על ידי תערובת לא עבר בלאו דדווקא לענין אכילה אתרבאי תערובת ולא לענין בל יראה והוא הדין לחמץ נוקשהא), ואם עבר והשהה את חמיצו עד אחר הפסח אסור אפילו בהנאה, [אבל] על ידי תערובת אם עבר עליו הפסח מותר בהנאה לכולי עלמא ואע"ג דהשהה אותו באיסור כדפי' בהגה"ה. ואם קבל חמץ מן הגוים בפקדון וקבל אחריות עליו עובר לא קבל אחריות עליו מותר לשהותוב). ונכרי שהלוה את ישראל על חמצו אפילו הרהינו אצלו עובר ואם אמר לו קני מעכשיו אינו עובר וישראל שהלוה את הנכרי על חמצו והרהינו אצלו אינו עובר משום ר' מאיר אומרים עובר. וישראל שהפקיד ישראל אחר חמץ אצלו משמרו עד ארבע שעות מכאן ואילך מוכרו לגוים, וכל חמץ שעבר עליו הפסח אסור בהנאה ושלא עבר מותר. וחנות של ישראל ומלאי של ישראל ופועלים גוים נכנסין לשם חמץ הנמצא לשם אסור חנות של גוי ומלאי של גוי ופועלים ישראלים נכנסין לשם חמץ הנמצא שם מותר. א) ויש ר"ל דלפי זה מותר להשהותו מיהו בתוספות משמע דאינה תופסת שיטה זו [עיקר] כלל מההיא דשאור ישרף, וגם בירושלמי קאמר חד בר נש דאפקיד גרבא דכותחא גבי רב חייא בר אשי אתא לקמיה דרב אמר ליה ימכר על פי בית דין בשעת הביעור אלמא בין חמץ נוקשה בין על ידי תערובת אסור להשהותו ואפילו אינו עובר בלאו עליו על השהותו כפירוש רבינו תם מכל מקום אסור להשהותו דלמא אתי למיכל מיניה והרי יש לאו על אכילתו, וזה מתוקם לפי טעם שמפרש במשנה דבודקין משום דלא בדילי אינשי מיניה, מסמ"ק. ב) מיהו צריך לעשות מחיצה בחול המועד או קודם יום טוב דלמא אתי למיכל מיניה וביום טוב יכסנו, לס"ק. צ"ע בס"ג.
